ריכוז נתונים פרלמנטריים ואחרים מכנסת ישראל.
עדות הכנסת פועלות במסגרת הכנסת ומהוות מוסדות משנה שלה המופקדים על עניינים ספציפיים.
הוועדות הן זרוע ביצוע חשובה בעבודת הכנסת ומורכבות בדמות יחסי הכוחות המפלגתיים של הרכב הכנסת. מטרת הקמתן היא הפחתת מעמסת הדיונים במליאה ומתן אפשרות לפיקוח ומעקב הדוקים יותר אחר שטחי פעולה ממוקדים.
הרכב הוועדות נקבע על ידי ועדה מסדרת המוקמת לצורך זה לאחר היוודע תוצאות הבחירות.
סמכויותיהן של הוועדות משתנות בהתאם לתחומים שעליהן הן מופקדות ומסקנותיהן מובאות בפני המליאה. נוסח החוקים שמעובדים בוועדות בדרך כלל הוא הנוסח המכריע, לאחר שהושגה הסכמה בין חברי הוועדה המייצגים את עמדת סיעתם. המחלוקת העיקרית בנוגע לסמכויותיהן נוגעת לסתירה הקיימת בין תקנון הכנסת לבין מגילת הסמכויות של הוועדות שנקבעה בראשית הכנסת הראשונה. על פי מגילת הסמכויות, נתונה בידי ועדה היכולת לדון על דעת עצמה "בכל עניין אחר אשר בתחום ענייניה", בעוד שתקנון הכנסת הגדיר מאוחר יותר מפורשות את תפקידי הוועדות. כך מצאו דרכם אל דיוני הוועדה נושאים שהוסרו מסדר היום בהצבעה במליאת הכנסת, על פי החלטת הוועדה עצמה.
יושבי ראש הוועדות נבחרים בידי הוועדות עצמן, לפי המלצת ועדת הכנסת. עם זאת, בפועל, שיקול הדעת של ועדת הכנסת ושל חברי הוועדות הוא רק למראית עין, שכן ראשות הוועדות מחולקת בין הסיעות כחלק מההסכמים הקואליציוניים, והסיעות הן שקובעות מי מטעמן יכהן כיו"ר הוועדה. גם חברי כנסת מסיעות האופוזיציה מכהנים כראשי ועדות. לפי הנוהג, בראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה וועדת הכלכלה מכהנים יושבי ראש מהאופוזיציה.